הפעם אני רוצה לספר לכם על ספר המכוון לילדים שאינם זכו להכיר את אבא (או אמא) שלהם.
הסופרת, בלינדה בן-עטר-קוטלר מספרת שבמהלך גידול בנה, ללא אב, לא מצאה ספר או סיפור המתייחסים לילד שגדל כך.
הסיפור מספר על חיות בקיבוץ, בו מתגוררות משפחות שונות של בעלי חיים והילדים שלהם הולכים לגן. בגן חוגגים את יום המשפחה וכשהגננת הודיעה, שהולכים לחגוג ביחד עם אבא ואמא, מספר הסיפור, הפינגואין, החל להיות עצוב.
בדרך לבית, עם אמא שלו, הוא מסתכל על כל משפחות החיות בדרך.
אחרי שהם מגיעים לביתם, האמא שואלת את הבן שלה האם הכל בסדר, והוא לא מספר לה שהוא עצוב, "לא עניתי. ידעתי שזה רק יעציב אותה עוד יותר."
משפט שריגש אותי במיוחד, ילד קטן שדואג לאמו ולא רוצה להטריד אותה עם העצב שלו.
לאחר מכן הפינגואין הקטן, מתרחק כדי להיות עם עצמו ולהבין את הרגשות שלו. "זה קורה לי מידי פעם... והכל מתבלבל: אני רוצה להיות יחודי - כמו שאמא אומרת שאני, אבל רוצה להיות כמו כולם, בלי השוני ביני לבינם."
לא במקרה הסופרת בחרה בפינגואין כדמות ראשית. הפינגואין קופץ לים, שם לא מכירים אותו ולא שואלים אותו שאלות, גם שם הוא מעט שונה וגם דומה, הוא יודע לשחות כי יש לו סנפירים אבל הוא אינו דג ואין לו קשקשים. הוא רואה יצור בתוך הים, שגם נראה קצת שונה, סוסון ים, ומנסה להתחבר איתו.
השניים צוחקים ומדברים, עד לרגע שסוסון הים מודיע כי נולד לו בן והוא רוצה לחזור להיות איתו.
הפנגואין שוב ממתמלא בעצב, ואז סוסון הים שואל אותו על משפחתו והפנגואין מתחיל לספר לו.
סוסון הים נותן לו עצה, בכל פעם שהוא יתגעגע לאבא לו, יפתח לו עולם דמיון ויחשוב על אבא שלו, בו יוכל גם לדבר ולשחק איתו.
בחלק הזה, כבר עלו לי בעצמי הדמעות לעיניים, ממספר משפטים מרגשים שהסוסון ים אמר לו.
בסוף הפנגואין למד מסוסון הים, להתמודד עם העצב והגעגוע שלו.
"אני רוצה שידע ושישמע שאני מתגעגע אליו ושעצוב לי בלעדיו, ואין יום שעובר בלי שאני חושב עליו.
אבל אני גם יודע למצוא לגעגוע פתרון - בעזרת החלום ועולם הדמיון."
הספר מכוון בעיקר לגילאי 6-11, בגיל הזה כבר מתחילים להבין שהמוות הוא סופי, אך ייתכן מאוד וגם ילדים צעירים יותר יוכלו להפיק ממנו תועלת.
מחקרים רבים מראים שקריאת ספרים בנושא המוות בגילאי 6-11 עשויים לתרום רבות להתמודדות עם הנושא והאובדן.
העיסוק בנושא דרך הסיפור, מתייחס גם לפן השכלי (קוגניטיבי), בוחנים מהו המוות ומה הקשר בין המוות לחיים, וגם בפן הרגשי (אומוציונאלי), מה מרגישים כשמישהו קרוב מת?
הספר "מה אבא היה אומר" מגיע במטרה לסייע באופן פשוט, עד כמה שניתן, בהתמודדות עם החוויה הקשה, ויחד עם זאת מתן תקווה וחיזוק באמצעות הזדהות עם הדמות בסיפור.
הספר מלווה בציורים מקסימים וצבעוניים של המאיירת מיכל זינגר.
הוצאת הספרים "אוריון", עמודים לא ממוספרים, מנוקד.
מחיר לצרכן: 48
ש"ח.
להשיג בכל חנויות הספרים, דרך חנות ההוצאה ברחוב סחרוב 19,
קניון ערי החוף, ראשון לציון ובחנות המקוונת של ההוצאה:
www.orion-books.co.il
www.orion-books.co.il
מזמינה אותכם להצטרף גם לקבוצת הפייסבוק "משחקים וספרים מומלצים לילדים" כאן.
לעדכונים מהבלוג מוזמנים להרשם עם המייל וללחוץ לייק בדף הפייסבוק:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה