יש ילדים תקשורתיים יותר ויש פחות, אבל אני חושבת שכל הורה מכיר את זה, שכשאנחנו רוצים לדעת משהו ושואלים את הילד, התשובות בדרך כלל יהיו דלות במילים... לדוגמה: איך היה בגן או בית ספר? כל הורה מכיר את התשובה "כיף."
חוץ מזה, שאני מאוד אוהבת משחקי קופסה בעצמי וזאת פעילות לילדים, ולשחק ביחד זה יוצר זמן איכות משפחתי נפלא. המשחק תשע דלתות הצליח להלהיב אותי לגמרי! מן התלהבות פנימית כזאת שהופיעה כשהרגשתי שבני ואני מדברים על דברים שלא היה יוצא לנו לדבר עליהם במצב שגרתי.
אסביר קצת יותר, מדובר במשחק, עם מטרה, לדעתי הפן הזה הוא בעיקר עבור הילד.
אבל תוך כדי המשחק יש שאלות, וזה כל הפלוס של המשחק הזה!
יש כל מיני סוגים של שאלות, שאלות שנוגעות לחיי היומיום, כמו המשפחה, יש גם שאלות שמפעילות את הדמיון, אבל בעיקר, יש שיחה בן הורה לילד! בכל תור יש אחד שהוא זה שמספר על עצמו והשני מחליט אם התשובה "מספקת", כך שניתן גם לעודד להרחיב את התשובה אם היא אינה מספקת אותנו.
מסכימים איתי שאם הילד עונה על משהו ואנחנו ממשיכים לשאול למה ואיך ומה, הוא מתחיל לאבד סבלנות? על אותה בעיה בערך אנחנו ההורים לעתים גם נמנעים משאלות באופן כללי למרות שהיינו שמחים לשמוע יותר על עולם הילד שלנו.
הילדים מצדם משתפים פעולה ועונים באופן כנה וישיר יותר, כיוון שהם מרגישים שזה משחק, באופן חיובי.
בעצם, פתיחת הדלתות במשחק פותחת לנו דלת של תקשורת הדדית, דלת אל תוך עולם הילד, ומן הצד השני גם לילד נפתחת דלת לעולם ההורה.
באופן מקרי, יצאו לי כרטיסי שאלות לשאול את בני, שחלקם באמת היו מסקרנים למדי עבורי, כמו "מה קשה לי בבית ספר?" ו-"מה היתי רוצה לשנות אצל ההורים שלי?" מעניין לדעת, נכון?
אבל גם שאלות כמו "מה עשיתי שאני יכול להיות גאה בעצמי?", כך שהילד בעצם מגיע לחשוב על דברים חיוביים שבו.
זה הצד שלנו, כהורה, דרך ללמוד ולשמוע יותר על הילד שלנו ולגרום לו לספר לנו דברים, אבל יש גם פן נוסף, והוא כשמגיע תורנו לענות על שאלות.
מצאתי את עצמי עונה ומספרת דברים שממש לא היו עולים ביומיום, ובכלל, קלטתי עד כמה אנחנו ההורים בכלל ממעטים לספר לילדים שלנו על העולם שלנו, העבר שלנו, המחשבות שלנו, הרגשות שלנו!
אבל למה בעצם לא, הרי זה רק מוסיף לתקשורת!
היתה לדוגמה שאלה שנשאלתי, "על מה אני מתחרטת?" וסיפרתי לבן שלי משהו, בערב הוא סיפר לאבא שלו את הסיפור שסיפרתי לו, הבנתי שזה לא סתם, זה היה משמעותי עבורו לקבל חשיפה כזאת על אמא שלו.
עכשיו אסביר קצת על אופן המשחק.
המשחק מכיל כרטיסיות עם ציורים של דלתות - 126 קלפים שונים, כל אחד עם ציור אחר של דלת ושאלות שונות בגב הקלף.
לכל משחק בוחרים 9 קלפי דלתות, מה שנותן לנו בכל משחק הזדמנות לשאלות חדשות לאורך זמן כי יש הרבה מבחר.
את ה-9 קלפים מניחים עם השאלות כלפי מטה וציור הדלת כלפי מעלה, בשורות של 3.
כל משתתף מקבל מפתחות באותו צבע, תכלת או אדום.
בכל תור בוחר המשתתף דלת, אותה "פותח" (הופך) ועליו לענות על השאלה שבקלף.
המשתתף השני מחליט האם התשובה מספקת. במידה ולא, אפשר לשאול למה לא מספקת ולנסות להרחיב את התשובה, אך יש גם אפשרות להחליף דלת ולעבור לדלת אחרת (מומלץ במקרה שהשאלה קשה מידי עבור הילד או לא מובנת).
ברגע שמסיימים את התור (נענתה תשובה מספקת על השאלה), המשתתף מחזיר את הדלת ומניח עליה מפתח אחד שלו.
מטרת המשחק היא ליצור שורה של מפתחות, על עקרון של משחק איקס-עיגול.
מודה, כל זה שולי בשבילי, אני רק מחכה לשאלות ולשיח עם בני.... פשוט מרתק!
מבחינתי מומלץ בחום בכל בית!!
בהזדמנות הראשונה המלצתי גם לידידה שלי שהיא מטפלת בילדים, עם קשיים רגשיים ותקשורתיים על משחק הזה, נראה לי נהדר גם לשימוש פרטי וגם לשימוש מקצועי. הרי ידוע שטיפול בילדים נעשה בעיקר בדרך של משחק.
המשחק פותח על ידי ערן הדומי, עו"ס קליני
ופסיכותרפיסט, המתמחה בטיפול, הדרכות וסדנאות עם הורים וילדים בכל הגילאים, מרצה
בביה"ס המרכזי לעובדים סוציאליים בנושא טיפול בילדים, ולשעבר קב"ן יחידה
8200 במילואים.
ערן הדומי הוא מייסד חברת IGS (Innovative
Games Studio), המפתחת משחקים להורים וילדים. בחברה מאמינים כי (מתוך חזון החברה): "משחק
הינו תמיד הזדמנות למפגש. מפגש בין אנשים, בין חברים, בין בני משפחה. משחק הוא
מרחב בו מתאפשר לנו להיות אנו-עצמנו, משוחררים מהתפקידים הרגילים שלנו. משחק הוא
ההזדמנות שלנו להחזיר לעצמנו מעט מהחופש שהיה לנו פעם. ועל כן שמנו לנו כמטרה לפתח
דור חדש של משחקים, המאפשר לכולנו להיפגש בגובה העיניים, להחזיר את חווית המפגש של
פעם, ולהביא אותה אל המשחקים של המחר".
"תשע דלתות" של חברת IGS
מתאים לגילאים: 5-99.
המחיר: 90 ש"ח
ניתן לרכוש בסטימצקי ובצומת ספרים.
ניתן לרכוש גם באתר: www.igs9doors.com
(הרכישה באתר בתוספת דמי משלוח)
לעדכונים מהבלוג מוזמנים להרשם עם המייל וללחוץ לייק בדף הפייסבוק:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה