הפעם אני רוצה לספר לכם על החוויה שלי בצילומי נשים בסטודיו לצילום.
קודם כל, אני וצילומים זה לא הכי מתחבר, אני לא כל כך אוהבת להצטלם, לא מרגישה שיש לי את זה מול המצלמה, לא פוטוגנית, כמו שאומרים, ובחיי היומיום, אני בעיקר זאת שמצלמת, בעיקר כמובן מאז שנולדו לנו ילדים, הפוקוס הוא עליהם, כך שיש מעט מאוד תמונות בהן אני מופיעה, למרות ש... אני כן אוהבת כשמדי פעם יש תמונות שכוללות גם אותי, ככה למזכרת. ואז, אם כבר מצטלמת, לא תמיד אוהבת את התמונות...
אז כשהוזמנתי לסטודיו של מלי הגעתי עם רגשות מעורבים, קצת חששות, איך עלי להתנהג לבד מול מצלמה ואיך ייצאו התמונות. בפעמים האחרונות כשהצטלמתי מול צלמים, היו אלו צילומי משפחה, בהם שוב, הילדים היו הפוקוס והרבה יותר קל לזרום איתם.
אז ככה, התחלנו, קצת נבוכה, מלי מנסה להתאים את התאורה ויחד עם זאת, לשחרר אותי, אם יותר נוח לי בישיבה במקום בעמידה? אז כן, מרגיש לי יותר נוח, מתחילים בישיבה על הרצפה..
האמת, הרגשתי שמלי מצויידת בהרבה סבלנות, כי חיכיתי יותר לזה שהיא תדריך אותי ותגיד לי מה לעשות מאשר שאני יזמתי בעצמי.
